|
|
|
יום אחד, כאשר התופרת עסקה בתפירה בהיותה ישובה ליד גדת הנהר, נפל האצבעון שלה לנהר. כאשר היא צעקה, הופיע אלוהים ושאל: "ילדתי היקרה, מדוע את צועקת?"
התופרת השיבה שהאצבעון שלה נפל למים, וכי היא זקוקה לו על מנת לסייע לבעלה לפרנס את משפחתם.
אלוהים טבל את ידו במים ושלה מהם אצבעון מוזהב עם פנינים.
"האם זה האצבעון שלך?" הוא שאל.
"לא," השיבה התופרת.
אלוהים טבל שוב את ידו בתוך הנהר. הוא הוציא משם אצבעון כסף משובץ אבני ספיר.
"האם זה האצבעון שלך?" הוא שאל.
שוב השיבה התופרת: "לא."
אלוהים שלח את ידו שוב והעלה אצבעון מעור.
"האם זה האצבעון שלך?" הוא שאל.
התופרת השיבה: "כן."
אלוהים שמח בכנותה של האישה והעניק לה את כל שלושת האצבעונים, והתופרת חזרה מרוצה לביתה.
כמה שנים מאוחר יותר, התופרת טיילה עם בעלה ליד גדת הנהר, כאשר לפתע נפל בעלה לתוך הנהר ונעלם מתחת למים. כאשר היא צעקה, הופיע אלוהים שוב ושאל אותה: "מדוע את צועקת?"
"הו אלוהים, בעלי נפל לתוך הנהר!"
אלוהים פנה אל תוך המים והעלה מהם את ג'ורג' קלוני.
"האם זהו בעלך?" הוא שאל.
"כן," קראה התופרת.
אלוהים רגז מאד: "שיקרת לי! זו אינה אמת!"
התופרת ענתה: "הו, סלח לי, אלי, זו אי-הבנה. אתה רואה, אם הייתי אומרת 'לא' לג'ורג' קלוני, היית מעלה את בראד פיט. ואז, אם הייתי אומרת 'לא' עליו, היית מעלה את בעלי. ואז, כאשר הייתי אומרת 'כן', היית נותן לי את שלושתם. אלוהים, אינני בשיא בריאותי ולא הייתי מסוגלת לדאוג לכל שלושת הבעלים, זו הסיבה שאמרתי 'כן' על ג'ורג' קלוני.
ואז הרשה לה אלוהים לשמור אותו.
מוסר ההשכל של הסיפור הוא: בכל פעם כשאישה משקרת, זה מסיבה טובה ומכובדת, ולטובת האחרים.
|
|
