הלב השבור הוא מושלם

‫"יום אחד מישו יחבק אותך כ"כ חזק שכל החלקים השבורים שלך יתאחו חזרה"
סוף סוף!
אחרי 32 שנה, זה קרה. 
א-ה-ב-ה, פתאום היא מתפרצת מה מה מההההה היא רוצה? מה???

בניתי מבצר סביב הלב שלי ועטפתי אותו במיליון חומות.
והנה הוא הצליח.
ת'אמת, בלי הרבה מאמץ.
אולי פשוט הלב היה כ"כ עייף מהמסע המתיש הזה למציאת אהבה, שפשוט הפסיק להיות דרוך כ"כ.
וכשהשומר עייף הוא לא מבחין מי נכנס פנימה ומה נכנס איתו.

"אז מה , את באה לפה הרבה ? "
"חחח לפייסבוק...? כן ..."
"אנחנו מכירים?"
"לא אבל עוד נכיר..."
"יפה, סחה על הביטחון... מה נותן לך לגיטימציה לחשוב כך?"
"אני לא חושב אני בטוח. לילה טוב לגברת."
"לילה טוב לאדון."
צעד ראשון בחיזור ערמומי – ליצור עניין ואז להעלם.
וככה אט, אט, צעד קדימה, כמה אחורה, מתקרב מתרחק, מרשה לעצמו ואז מתאדה,
נוגע לא נוגע, מצליח להמיס עוד חומה סביב הלב.
היא כמובן כמו כל אדם טיפוסי סקרן... נכנסה לו לכרטיס ובלעה כל פיסת אינפורמציה שיכלה להכיל.
תמונת פרופיל מטיול עם חברים, תמונה רקע עם האחיינים, עובד באיזה חברה, במקור מהמרכז כרגע מהדרום. רוב התמונות הן נוף מטיולים שעשה והחברים מגוונים לא רק נשים ... לבנתיים נראה מבטיח.
עוד התכתבות, ועוד התכתבות, ככה אט אט הוא כבש לה ת'לב.
ערב אחר הוא שלח לה תמונה של סטייק וכוס יין.
"מי שאוכל לבד.....אני מבינה שאני לא מוזמנת..."
"יקירתי ביום הראשון שכתבתי לך מבחינתי הזמנתי אותך... וגם עכשיו את מוזמנת...
החצב 22 מיתר"
{הוא היה בטוח שהיא לא תגיע לכן הרשה לעצמו.}
"כפרה שלי 23:00 בלילה, אני פחות בקטע של לנסוע עכשיו לדרום...."
"את רואה... אמרתי לך..."
{אין אלוףףףףףף....}
הפעם היא זאת שסיימה וחתכה בלילה טוב.
מיום המחרת עברו לווטסאפ... התמונות של הסטייק הפכו לתמונות של כל רגע ורגע.
הם שיתפו אחד את השנייה בכל צעד, בכל ביס.
שיחות הטלפון היו קצרות "עבודה..." אבל יש לו קול.....אחחח איזה קול.
האגו שיחק תפקיד ראשי בהצגה הזאת – "אם הוא לא יזמין לדייט בטח שאני לא אעשה זאת."
והיא חיכתה וחיכתה, משתגעת ממחשבות למה לעזאזל הוא לא מזמין אותה לדייט.
התמונות בווטסאפ השתדרגו לשירים.
"שמעתי עכשיו וחשבתי עליך... באהבה יקירה שלי."
הדמעות לא איחרו לבוא והפרפרים שעברו לגור לה בבטן לא הרפו.
ככה עוד הודעה ועוד אחת, עוד תמונה ועוד שיר הוא כבש את המבצר.
לא להאמין כמה אנחנו צמאים לאהבה.

06:22 - "בוקר טוב מאמי"
"בוקר טוב יפה שלי"
"מה עושה היום?"
"פגישות בירושלים ואולי אקפוץ להר המנוחות"
"תהני." 

11:08 – "חושב עליך כל הזמן, כשאת מטיילת ואני תקוע במשרד."
"מטיילת עאלק... תנוח נשמה אנשים עובדים..."

13:13 – "איפה את?"
"קפצתי להר המנוחות, להגיד היי לכמה אנשים שחסרים לי"
"אז אני צריך להיות מת בשביל להיות חסר לך ובשביל שתקפצי להגיד היי"
{אחחחחחח אם היית יודע כמה אתה חסר לי...}
"טוב את רוצה להגיד לי היי או לא?"
"כפרה בטח רוצה אבל אני בירושלים..."
"גם אני! תסתובבי כבר, ונפל לך טישו, תרימי!"
_ _ | __ _ _ __ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
אי אפשר לתאר במילים.
קפאתי במקום ואז זינקתי לעברו. אחד הרגעים בחיי!
התמונות לא השתוו לרגע למציאות המדהימה שעמדה מולי.
גבר חלומותיי!
"כמה , כמה כמה זמן לקח לך כמההההההההההההההההההה, הרגת אותי הרגת!"
"טוב אנחנו במקום הכי נח למות בו אז תרשי לעצמך מאמי"
אין, הוא תמיד ידע איך לענות לי, הציניות השנינות , ידע לעקוץ ולאהוב בו זמנית.
"איך המצבה הזאת? לטעמך? שאדע להערך בהתאם."
"מצחיקולי, המצבה פחות לטעמי, אבל מי שמולי מאודדדד לטעמי.
טוב מה זה כולם פה השתתקו, בוא נלך למקום עם יותר חיים "
"דווקא השקט נחמד לי, לא צריך סביבי אנשים כשהאדם שמולי היחידי שמעניין אותי"
{אחחחחח .... הוא יודע ת'עבודה ...}
נסענו לבית זית, תצפית נפלאה. היתה שתיקה ארוכה שנשמעו בה בעיקר דפיקות הלב.

הטלפון שלו הרס הכל! 
"היי, בסדר, בסדר, אני אוציא אותם,תפסיקי כבר!"
הוא הכניס את הטלפון לכיס, הביט לי לתוך העיניים, ישר לנשמה.
"מצטער חייב ללכת"
"מה?"
"לא חשבתי שזה יצא ככה, אבל אני חייב להוציא אותם מהגן, היא תקועה בעבודה ועושה לי ת'מוות."
"איזה ילדים? מי תקועה?"
"הילדים שלי..."
_ _ _ _ _ _ _ _
"יש לך ילדים?, וואוו טוב... לזה לא ציפיתי...
אז הגרושה עושה לך ת'מוות אה..."
"כן ולא..."
"כן ולא?"
"כן היא עושה לי ת'מוות ולא, היא לא הגרושה שלי....
היא אשתי"
_______________
"מאמי הבדיחה על המצבה יותר מצחיקה"
"אני לא צוחק ולא ציפיתי שזה יהיה ככה , אני חייב לעוף לא אמרתי לה שיצאתי מהעיר ולא כדאי שהיא תדע."
______________
לפעמים אהבה מעיפה אותך לשמיים גבוה יותר ויותר וכל זה בשביל לנפץ אותך לעשרות אלפי רסיסים.
_____________________________
אחרי שעות שבהיתי ברסיסי הלב שלי, תוהה איפה אני והאם זה מציאות או חלום,
לא בטוחה מה אני מעדיפה שזה יהיה . עליתי לרכב נסעתי ונסעתי ונסעתי,
לא יודעת לאן. עצרתי רק כשהמנורה של הדלק אמרה לי לעצור. בכיתי את נשמתי.
איך אני אמורה להוציא מהלב מישו שהוא הלב ?