|
|
|
זהו סיפור על משהי שיש לה ביטחון עצמי ואומץ ראויים להערצה!
היא יצאה עם מישו כמה פגישות ,ומשום מה בלי כל סיבה מוצדקת הנראית לעין ,
הסכימו שניהם שזה לא שייך וכל אחד ילך לדרכו.
עברה תקופה לא קטנה ,היא החליטה שדי לה להמשיך לחפש,כנראה אי שם מאחור יש מישהו שמתאים .היא יצאה עם מלא,לא הגיוני שלא עברה דרכו -דרך בעלה לעתיד.היא חפרה בהיסטורית הדייטים שלה
{אגב ,זה נורא נחמד לעשות רשימה של הבחורים/בחורות שאתם יוצאים :שם ,גיל ,מי הכיר, מספר טלפון וכו'...כזה בקטנה,שיהיה ,אם רוצים להיזכר ,אם רוצים לשדך ,אם רוצים לחזור}
היא נזכרה בו והרהרה לעצמה" .רגע, באמת, למה נפרדנו"?
היא אזרה אומץ והתקשרה אליו.
"היי ,זאת אפרת ,זוכר ? חשבתי קצת ונראה לי שיש עניין שנבדוק שוב את הקשר בינינו .מה אתה חושב"?
"אה ...מתנצל ,אני כרגע תפוס"...
אוווווטש...היא אספה את גלי הבושה מסביבה ,גמגמה משו וניתקה.
"איזו טיפשה את ,מי עושה דבר כזה ?היית בודקת קודם"...
עברו מספר שבועות...צלצול טלפון...
"אפרת !? היי ,זה...
תקשיבי ,נורא מצא חן בעיניי האומץ שלך ,שהעזת להתקשר ,וגם אני חושב שיש עניין לבדוק
שוב את הקשר".
מנסה לסגור את פיה ההמום ולהוציא מילה מהפה...כשהצליחה זה יצא בבת אחת.
"אוקי ,מתי"!?
הם קבעו,
נפגשו ,
יצאו ,
דיברו ,
צחקו ,
דיברו,
אכלו....
והתחתנו!
וזה בזכות ענוותנותה של אפרת {צריך לזה המון ענווה!!!}
נולדו להם שני בנים ובת
אומץ ,עוז ,ענווה...
|
