ר"מ באחת הישיבות הטובות החליט שהוא תוחב ידיו בתוך עסקי השידוכין...
בכל זאת, בחורים כמו שיש בישיבה שלו...את הבנות, חשב לעצמו,נביא בעזרת אשתו ואחותו.
באחת השבתות הגיעה אליהם להתארח אחת מבנות המדרשה שבה אמו מעבירה שיעורים,
בחורה רבת מעלות: צנועה, ענוותנית, ממש התרשם ממנה לטובה. אך היתה בעיה קטנה, אה... גדולה...היא לא הייתה נאה במיוחד. אם נאמר את האמת, היא הייתה ממש לא יפה,
ואם נרצה ממש לדייק- היא הייתה מכוערת! לדעת כל הפוסקים...
בסעודה שלישית הייתה לו הארה, איך לא חשב על זה בסעודה ראשונה?!
החברותא שלו! התאמה מדויקת! הוא התרווח בכיסא כמלך מאושר.
בהבדלה בירך "בורא פרי הגפן", חייך חיוך ענקי, הסתכל בבבואתו בגביע
ואז נמחק לו החיוך במהירות. מה יעשה בבבואה שלה?
בכל זאת, אומנם חיצוניות זה לא כזה חשוב, אך מזה ממש קשה להתעלם.
הוא החדיר לעצמו מחשבה: היופי הפנימי חשוב יותר ! והוא הקובע !
הוא אזר אומץ ופנה לחברותא שלו: הוא שיבח והילל את מעלותיה של הנערה ולא הזכיר אפילו לא ברמז את מראֶהָ החיצוני. הם דיברו בטלפון והחליטו להיפגש.
הר"מ שלנו יושב בביתו וקוצץ ציפורניים, פוחד מהגרוע מכל שדי צפוי שיגיע. הוא כבר החל לדמיין איך הבחור חוזר אליו, זועף וכועס על כך שהכיר ביניהם ממש רוצה לעזוב ת'ישיבה וכו'...
סרטים שהיצר הרע מייצר, ולמרבה הפלא שום צלצול טלפון לא היה באותו הערב.
למחרת הוא הקדים ומיהר לתפילה, לשמוע ישירות מפיו של הבחור את התרחשויות האתמול.
בשנייה שהעלם הכניס רגלו לבית המדרש, הוא עט עליו כנמר על טרפו" .נו?????"
"הרב, אני מתבייש לדבר."
"מה?... דבר, אני יודע, אל תתבייש לומר זאת, זה בסדר."
"תבין בטלפון כשדיברנו זה היה נשמע בסדר, לא מיוחד ולא גרוע, אבל בפגישה לא יכולתי ש..."
"ש... ש... שמה? דבר כבר."
"לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים!"
"כן, אני מבין, לא יכולתי לומר את זה קודם שזה לא ישפיע על החלטתך האובייקטיבית"
"הרב, אני מתבייש, זהלאבסדר..."
"אל דאגה, בחורצ'יק. זה בסדר גמור, כל אחד ומה שה ' חנן אותו."
"לא, אבל הרב, אתה לא מבין, לא יכולתי להפסיק."
"נכון."
"לא יכולתי להפסיק להסתכל, היא כל כך יפה!"
"בטח, נכון!"
"כן, הרב, אתה צודק, אבל לא יכולתי שלא, היא פשוט כל כך יפה שזה הדהים אותי."
בחתונה הרב רקד באמונה מלאה לצלילי השיר" כיצד מרקדין לפני הכלה? כלה נאה וחסודה". זה רק מוכיח שדברים שרואים משם לא רואים מכאן
|
