|
אבות גרושים יכולים וצריכים לדבר ולתקשר את הכאב שלהם. להסכים לקבל עזרה, להישען על אחרים. לתת את המקום לרגשות ולדבר על הפחדים על מנת להצליח לייצר, מציאות יציבה עבור הילדים מפרק א' ועבור החזון על משפחה בפרק ב'.
מפגשי אבהות אחרי גירושים, נועדו לאפשר לאבות את פרק הזמן לו הם זקוקים להתכנס קצת פנימה ולעסוק בשאלות ובמחשבות הטורדות אותם בחיי היום יום. המפגשים מדגישים את הזהות האבהית כזהות מרכזית בתוך מכלול של זהויות שיש לגברים. אבא זוהי זהות שעומדת בפני עצמה בדיוק כמו ״אימא״. וגם אם לחברה קשה להכיר בכך, אנחנו מאמינים שניתן לשנות את פני המציאות הזו.
במפגשי אבות שערכנו חזרו האבות על שאלה עיקרית שנשאלה בכל מיני צורות : כיצד לגרום לילדים לרצות להגיע אליי? כיצד לגרום לזמן שהם אצלי להיות זמן שיש בו גם סמכות הורית אבל גם הנאה וכיף... כיצד לגרום לילד שבחר בצד של אימא שלו לא לכעוס עליי כשהוא אצלי?
אנחנו חשבנו שהבסיס לכל השאלות האלו הוא הבסיס המרכיב את הזהות האבהית. הביטחון העצמי במי ומה שאנחנו כאבות, מבלי השוואות לאימא, מבלי פחד מביקורת ומבלי לתת לילד לנצל את החולשה של האב, כאשר הוא מזהה אותה. ברוב התשובות שענינו לאבות שהגיעו למפגש הדגשנו את החשיבות של נוכחות אבהית אבל אף יותר מכך היה חשוב לנו להדגיש שכל דבר שאבות ירצו ללמוד על הורות הם יוכלו ללמוד. גם אימהות לומדות. אין קסמים בהורות.
כאשר אב גרוש מתמודד עם קונפליקט שבו הילד מגיע אליו והוא לא מרוצה אצלו בבית אז תחושתו היא שמיד עליו לספק לו שם צורך, או לחילופין אותו אב אומר לעצמו "לא כיף אצלי? הוא לא מרוצה? אולי עדיף שלא יגיע". לרוב התוצאה של מחשבה כזו של האב מורידה לו את הביטחון העצמי ועם הזמן הוא עלול לוותר על האפשרות למצוא פתרון. בכל פעם שהוא לוקח את ילדיו או כאשר הם אצלו, הוא מרגיש שהוא לא מצליח לספק את רצונותיהם.
מדוע אימהות פחות נתקלות בקונפליקט הזה? בגלל שאצלן תמיד כיף? ממש לא. אימהות מבינות שזה בסדר שילד אומר שלא כיף לו. הן מכירות את זה כי הן עושות את זה הרבה שנים. הן למדו את זה כבר בשנים הראשונות דרך החלפת הטיטול וההנקה והזמן הממושך עם הילד. הן למדו שאם הן רוצות להתמודד עם תלונה מצד הילד, הן לא יכולות להפוך אותה כל הזמן לבעיה שלהן בעצמן. זו הסיבה שזה עובד להן. הן מרגישות בטוחות באזורים האלו ולכן הילדים לא בודקים אותן שם.
אז מה כן ניתן לעשות בסיטואציה הזו? אם אנחנו יוצאים מתוך נק' הנחה שילד יכול להיות לא מרוצה וזו אינה תמיד הבעיה אצלנו. אנחנו יכולים להכיל את העצב שלו. אנחנו יכולים להגיד לו משהו כמו "כיצד הייתי יכול לשפר את הרגשתך אצלי בבית?", אנחנו גם יכולים פשוט לחבק אותו ולהגיד לו שזו התחלה חדשה וזה יכול להשתנות. מה שחשוב הוא שאנחנו לא ממהרים להפוך את הקונפליקט הזה לחוסר הביטחון שלנו
נזכיר בנקודה הזאת שאנחנו כולנו, נוטים להחמיץ הרבה פעמים את העובדה שהילדים שלנו תמיד צמאים לנוכחות שלנו, מפספסים את זה שתמיד נהיה משמעותיים בשבילם, גם אם ההתנהגות שלהם מספרת לכאורה סיפור הפוך לחלוטין. המסקנה היא שהבסיס לכך שאבות אחרי גירושים, יצליחו לשמר ולחזק את הקשרים שלהם עם הילדים, הוא הביטחון שלהם בעצמם ואת הביטחון הזה רצוי וכדאי לתרגל כל הזמן.
מיכל איסט אלון - יועצת ומנחה של תהליכי שינוי,
תואר שני בלימודי משפחה ומתמחה בייעוץ למשפחות חדשות ופרק ב'
לפרטים נוספים ולייעוץ אישי : מיכל איסט אלון 054-4295500
נשמח אם תפרגנו ותציינו כי הגעתם דרך פופנאי - אתר הכרויות חינם
|
